פסק-דין בתיק ת"א 7672-07

1.         התובעת ילידת 25.03.44, אלמנה ואם לשני ילדים, תבעה את הנתבעים על נזק גוף בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 15/9/06, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975. הצדדים חולקים על הנזק. במועד התאונה התובעת עבדה כשכירה במשרד החינוך והתרבות כמורה לאמנות.  התובעת פרשה לפנסיה ב- 31/10/07 בגיל 63. התובעת גם עבדה כעצמאית משנת 2000, כעולה מדו"ח רציפות של המל"ל.

התאונה קרתה כאשר התובעת הייתה רכובה כנוסעת על אופנוע בו נהג הנתבע מס' 1 בכביש בינעירוני. התאונה קרתה כי האופנוע פגע בגזם עץ שנפל ממשאית. התובעת הובהלה ממקום התאונה לבית החולים "איכילוב" שם נותחה ובהמשך ביום 22/9/06 היא הועברה באמבולנס למרכז הרפואי "רעות" לצורך שיקום. ביום 25/9/06 היא הועברה למחלקת שיקום ב"בית הדר" באשדוד. ביום 22.10.07 התובעת אושפזה לצורך הסרת קיבוע חיצוני עד ליום 24.1.07, והיא חזרה להמשך שיקום ב"בית הדר". התובעת נשארה ב"בית הדר" עד ליום 15.2.07.

בהמשך היא עברה ניתוח להחלפת הברך במרכז הרפואי ע"ש "סוראסקי" בתל אביב. היא אושפזה מיום 11.10.08 ועד ליום 24.10.08. משם היא עברה לשיקום לבית החולים ע"ש "הרצפלד" בגדרה מיום 24.10.08 ועד ליום 12.11.08. סך הכול התובעת הייתה מאושפזת 215 ימים.

נכות רפואית

2.         בשלב ראשון מונה מומחה בית המשפט בתחום האורתופדי, וחוות דעתו הראשונה קדמה את ניתוח החלפת הברך. הוא המליץ על מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה. כמומחה בתחום הפסיכיאטריה מונה ד"ר אור.

ד"ר אור קבע לתובעת בתחום הפסיכיאטריה נכות צמיתה של 5% בגין הפרעת התסגלות שהמומחה קושר לתאונה לפי סעיפים 34א'-ב' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות  לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן: "התוספת לתקנות"), וכן נכות זמנית של 10% בגין אותה הפרעה בחצי שנה הראשונה. כמו כן הוא המליץ על טיפול פסיכותרפוייטי של פגישה שבועית אחת למשך שנה כאשר עלותה הצפויה לפגישה היא 400 ש"ח למועד מתן חוות הדעת, 12/3/09. ההפניה לטיפול פרטי היתה כי הטיפול לא ניתן באופן מספק במסגרות הציבוריות.

            ד"ר קורנגרין המומחה בתחום האורתופדיה נתן שתי חוות דעת. על פי חוות דעתו הראשונה, מיום 24/3/08 נגרם לתובעת בתאונה שבר מרוסק בטיביה פרוקסימלית ברגל ימין, שקובע בשלב ראשון בגבס ובהמשך בקיבוע חיצוני. בוצעה  החדרת בורג שנץ לפרגמנט הלטראלי המשמש כ-joy stick . נעשתה הבאת הפרגמנט למקומו, רדוקציה של הפרגמנט המידיאלי ע"י פריאר באופן מיל-עורי. הוכנסו שני קירשנרים עם אוליבה בהצלבה. הכנסו שני ברגי שנץ לדיאפיזה . חוברה טבעת לקירשנרים וחיבורה בעזרת מערכת טובולרית לברגים דיסטאלים. המקבע החיצוני פורק ביום 23/1/07.

            המומחה בדק את התובעת ביום 17/3/08, לפני החלפת פרק הברך.  המומחה תיאר את התובעת הולכת בצליעה על רגל ימין, מתקשה לעלות ולרדת מדרגות, טווח ברך ימין : בין 15 מעלות ל- 120 מעלות כאוב בקצהו. יציבות הברך תקינה. ציר הברך ב- valgus של כ- 20 מעלות לעומת 10 מעלות בברך שמאל. צלקות נקודיות באזור השוק הפרוקסימאלית והדיסטלית שחלקן דבוקות לרקמות מתחתיהן.

            ד"ר קורנגרין קבע לתובעת נכות זמנית של 100% מיום התאונה ועד ליום 28/2/07, נכות זמנית של 50% מיום 1/3/07 ועד ליום 31/12/07 ונכות צמיתה של 30% מיום 1.1.08 לפי סעיף 35(1)(ד) לתוספת לתקנות.

            ביום 14/10/08 נותחה התובעת ובוצעה החלפת ברך שלמה בבית החולים ע"ש "איכילוב" ובהמשך שהתה התובעת שבועיים בשיקום בבית החולים ע"ש "הרצפלד". המומחה חיווה את דעתו בחוות דעת משלימה, כי למרות שההחלפה הייתה מוצלחת, ואין סימנים לכך שהתותב רופף או מזוהם, התוצאה התפקודית אינה טובה וקיימת הפרעה בתפקוד ברך ימין יותר מבינונית.  לכן המומחה לא שינה את חוות דעתו באשר לנכות הצמיתה. כמו כן הוא ציין כי אורך חיי התותבת בין 10- 15 שנים וכי החלפת תותבת הוא ניתוח יותר קשה טכנית והתוצאות פחותות מהניתוח הראשון.  על פי החלטה בדיון ביום 12.09.11, התובעת נבדקה בשנית על ידי ד"ר קורנגרין, ועל פי חוות דעתו המשלימה, הוא העמיד את הנכות הצמיתה על 30% על פי אותו סעיף ליקוי.

            ב"כ הנתבעים חלקו על עמדתו של המומחה והציעו, כי הנכות האורתופדית תועמד על 15% כי המומחה לא שינה את הנכות הרפואית על אף הניתוח להחלפת ברך שנועד לשפר את המצב הרפואי של התובעת.

3.         הנכות לפי סעיף 35(1) לתוספת לתקנות היא תפקודית במהותה. הנכות הצמיתה לפני הניתוח, הועמדה על 30%, שהיא: "השפעה על כושר הפעולה הכללי היא יותר מבינונית או קיימת הגבלה ניכרת בתנועות" ( סעיף 35(1) (ד) לתוספת לתקנות).  בחקירת התובעת עולה כי אחרי שעה או שעתיים של ישיבה הברך מתנפחת, יש לה בצקת ברגל, היא עושה הליכה של 200-300 מטר כדי שהשריר האחורי לא יתקצר ( עמ' 12 לפרוטוקול). היא הגיעה לביהמ"ש באוטובוס והקושי הוא שאין אפוא להניח את הרגל בצורה חופשית ואין מנוס אלא מכיפוף הברך דבר שגורם לכאבים ( עמ' 12 לפרוטוקול). העולה מעדותה של התובעת אינו מגבלת תנועה ניכרת אלא מצב הברך לאורך זמן.  הן בישיבה והן בעמידה ( עמ' 18 לפרוטוקול).

            התובעת נחקרה אחרי הניתוח שבו הוחלפה הברך. עדותה אפוא מתייחסת למצבה אחרי החלפת הברך.  גם תצהיר עדותה מאוחר לניתוח.

הגרסה של תלונותיה לפני הניתוח להחלפת הברך מופיעה בחוות דעתו הראשונה של ד"ר קורנגרין ( מוצג ת/9 למוצגי התובעת).

            בפרק תלונות הנבדקת רושם המומחה: "מתארת צליעה קבועה. לאחר הליכה של כ- 100 מ' מופיע כאב עז בברך ונעצרת... כמו כן כאבים במנוחה... ".  המומחה בדק את התובעת אחרי עדותה בבית המשפט. לפי ממצאיו תלונותיה של התובעת הם שהניתוח לא שיפר את מצבה.  היא מתארת אירועי כאב קשה לסירוגין. היא מוגבלת בהליכה של מאות מטרים בלבד ולאחר מכן, הברך כואבת ונפוחה. 

המומחה ציין בחוות דעתו כי כאשר מוחלפת ברך שלימה בעקבות שחיקת סחוס יש צפי להפרעה קלה בתפקוד של כ- 93% מהחולים למשך כ- 10 שנים. 

כאשר ההחלפה היא לאחר טראומה קשה האחוז יורד ל- 85% ( עמ' 4 לחו"ד השניה).

בחקירתו הוא הוסיף כי מתוך ה- 10 שנים רק חלק מהזמן יש "הפרעה קלה" ואח"כ יש שוב התדרדרות לאחר כ- 7-8 שנים ואז לוקח זמן להחליט האם הגיע זמן להחלפת התותבת ויש גם לקחת בחשבון את הניתוח והשיקום של כחצי שנה אחר כך (ע מ' 32 לפרוטוקול מול שורות 3-11, עמ' 33 לפרוטוקול). הוא הוסיף כי לאור גילה הצעיר, מבחינת החלפת הברך, היא צפויה לעבור את הניתוח בשנית בגיל 74 ( עמ' 31 לפרוטוקול, מול שורות 25-26).